פסק דין בתיק ס"ע 19626-04-12

2.       הנתבעת הכחישה, בכתב הגנתה, את זכאותה של התובעת לקבל דבר מה, וציינה כי חלק ניכר מפיצויי הפיטורים שהתובעת עותרת לקבל - מצוי בקופת גמל.

3.       בעת דיון מוקדם בתובענה, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה שלפיה התובענה תוכרע בדרך של פסיקה לפשרה, לאחר שיגישו סיכומים בכתב.

4.       הסיכומים אכן הוגשו.

5.       נעיר כי מתן פסק דין על דרך הפשרה מתאפשר מכח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל גם על בית הדין לעבודה, על פי סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

השיקולים העיקריים שהנחו אותנו בפסיקה לפשרה

פיצויי פיטורים

6.       למעשה, לא היתה מחלוקת על כך שעבודתה של התובעת אצל הנתבעת הסתיימה בזכאות לפיצויי פיטורים. בין ב"כ הצדדים הוסכם גם שיהיה שיתוף פעולה ביניהם כדי להביא לשחרורם של כספי פיצויי הפיטורים שהופקדו לזכות התובעת בקרן הפנסיה "מנורה מבטחים".

הנתבעת צרפה לכתב ההגנה מסמך מיום 17/5/12 של "מנורה מבטחים" אשר ממנו עולה כי נכון ליום 17/5/12, עמדה לזכות התובעת יתרת פיצויי פיטורים בסך 32,498.37 ש"ח.

7.       המחלוקת בין הצדדים בענין פיצויי הפיטורים נוגעת לשאלת השכר הקובע ונוגעת לשאלת משמעות אי-שחרור כספי הפיצויים מקרן הפנסיה במועד מוקדם יותר.

8.       לדעתנו, על סמך תלושי המשכורת שצורפו לכתב התביעה ניתן להניח שאילו היתה התובענה נדונה לגופה, הרי שאף אם התובעת לא היתה מצליחה לשכנע  שהשכר הקובע היה בסכום שאותו היא טוענת (4,300 ש"ח), נראה כי היא היתה מצליחה להראות שמדובר בסכום שאינו רחוק מכך (מרבית רכיבי השכר ששולמו לתובעת, על פי התלושים, הם רכיבים שאמורים להיות חלק מהשכר הקובע).

בנוסף, אנו סבורים שהיה נכון לקבל את טענת התובעת על כך שיש תחילה לשערך כראוי (עם הפרשי הצמדה וריבית) את סכום פיצויי הפיטורים, ורק לאחר מכן להפחית את הסכום שעמד לזכות התובעת במאי 2012 (ואשר ההסכמה בדבר שיתוף פעולה לשחרורו הושגה רק בנובמבר 2012).

החזר הוצאות נסיעה

9.       התובעת ביקשה החזר הוצאות נסיעה בעד כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת (מחודש מאי 1998 ועד חודש נובמבר 2007).

10.     הנתבעת, טענה להתיישנות התביעה בעד מרבית התקופה (התביעה הוגשה באפריל 2012), ובנוסף - הכחישה את חובתה לשלם לתובעת תשלום כלשהו בעד הוצאות הנסיעה, בטענה שהתובעת קיבלה מדי חודש תוספת שכר בסך של 750 ש"ח כנגד עבודתה כמלווה של אחד התלמידים ובטענה שהתובעת השתמשה בהסעות התלמידים.

11.     לדעתנו, עצם תשלום שכר נפרד בעד ליווי תלמיד, אינו יכול לפטור את הנתבעת מהחובה לשלם החזר הוצאות נסיעה. עם זאת, ברור שאילו אכן התובעת הוסעה לעבודה ובחזרה בהסעות שאורגנו על ידי הנתבעת, היה הדבר מאפשר לנתבעת להימנע מהצורך לשלם החזר הוצאות נסיעה.

12.     לדעתנו, אילו התובענה היתה נדונה לגופה היה סיכוי רב מאד שטענת ההתיישנות היתה מתקבלת בגין כל התקופה שקדמה לחודש אפריל 2005. אנו מתחשבים הן בכך והן בדעתנו על כך שעל הנתבעת היה מוטל הנטל להוכיח את טענתה בדבר הסעתה של התובעת.

קרן השתלמות